יום ראשון, 29 בספטמבר 2013

מחוץ למסגרת

פוטו-בוט הום מייד


24.9.2013 השעה 08:15 בבוקר שני זאטוטים נרגשים מתעוררים. 
שואלים איזה יום היום. 
נענים. 
ומיד צועקים "יש לנו יום הולדת...". 
אני, אמא, מיד קופצת מהמיטה מתאוששת... מנסה לשחד אותם להישאר בחדר עוד שתי דקות בלבד עד שאארגן את העוגות והנרות (זה ממש לא פשוט. הם מנחשים מה מחכה להם בסלון. בכל זאת יש להם כמה שנים בזכרון). 
בינתיים בסלון, מחכה להם שרשרת בלונים, מתנה משותפת, עוגות אישיות ונרות לחגיגת יום הולדת על הבוקר. בוקר יום ההולדת.

קראנו להם (גם עידן פה עם המסרטה מוכנה).
שני זעטוטים רצים בצהלה מאושרים... מרוצים... מופתעים...מכבים נרות מודים ומיד שואלים 
"אבל איפה האורחים?!"
ונענים.... "יבואו בשבת!"




הפוסט בעצם יכול לתחיל כאן...
חגיגה #1 - חגיגת יום הולדת משפחתית

איך אני אוהבת מפגשים חברתיים מכל המינים מכל הסוגים. אני טיפוס זורם "מתערבב" כזה. אני עוד יותר אוהבת מפגשים משפחתיים והכי הכי הכי שהם אצלי בבית. הדבר היחיד שקצת מוזר לי וגם מובן לי זה שני המחנות שנוצרים במפגש משפחתי משני הצדדים. כל צד של המשפחה (הצד שלי. הצד של עידן) תופס איזור בסלון/מרפסת/פינת אוכל ולא זז ממנו. מתנהלים באותו בית שני "מחנות" שונים, שתי שיחות שונות ולפעמים אפיל ויותר במקביל. מעין "סברי מרנן" אישי שלנו. יש לזה את היופי של זה אבל לפעמים מתחשק שיהיה מיקס בין כולם.

החגיגה בשבת היתה משפחתית מצומצמת 
(החגיגות עם החברים בהמשך, מבטיחה לשתף, תוכלו בינתיים להציץ  על מה שמתוכנן באינסטגרם שליוניסיתי למצוא משהו שיגבש, יכניס עניין, חיוכים ופאן לחגיגה (שהיא מעין מפגש משפחתי עם טקס עוגה וקצת שירים). צץ לי רעיון מאיזו תמונה שראיתי מזמן בpinterest, ידעתי שאוכל למצוא שם עוד רעיונות בסגנון ואפילו יצרתי לוח תמונות photo booth שמהן שאבתי רעיונות ויצאתי לדרך להשיג את כל הדברים הדרושים להכנת פוטו-בוט תוצרת בית.

ככל שעבר הזמן גילו יותר עניין ושי
תפו יותר פעולה, הנה הצצה קטנה, התמונות ידברו בעד עצמן







אז איך מכינים לבד את אביזרי הצילום:
אני מצאתי תמונות של הפריטים בשחור לבן ברשת: עניבה, פפיון, שפתיים שונות, עיניים, פייפ, כתרים. חפשו כל פריט בנפרד ועדיף באנגלית. למשל lips
ערכתי בפוטושופ את הפריטים ושילבתי את הצבעים שרציתי. 
מיקמתי את הפריטים כך שייכנסו לעמוד A4 ושלחתי לדפוס על דף מבריק בעובי 300 גרם כדי שיהיה יציב ויחזיק לאורך כל המסיבה (ואולי גם אחרי)
גזרתי את הפריטים והצמדתי מאחור בעזרת דבק חם שיפוד עץ לאחיזה (לא בכולם).
כמובן שניתן גם להדפיס/לצלם על בריסטול לבן ולצבוע את הפריטים איך שאוהבים (אפילו כיצירה עם ילדים שבעקבותיה מגיע צילום) הכנתי לכם כאן קבצי תמונה באיכות הדפסה וגם אתם יכולים להכין את הערכה לחגיגה שלכם:






את המסגרת אני השאלתי מאפרת שיין מסטודיו שיין. צלמת מקסימה שיצא לי לעבוד איתה בצילומי תינוקות עם עוגות לריסוק והפכה לחברה. אתם יכולים להשתמש בכל מסגרת ישנה שיש בבית או אפילו לותר עליה וליצור רקע אחר לצילומים. תחפשו photo booth בpinterest או בגוגל אין סוף לאפשרויות.

בהצלחה!!!
להתראות בשמחות ושלא תפסיקו לחייך!!!

יום שלישי, 3 בספטמבר 2013

מתנה לראש השנה....

בוקר טוב....ראש השנה אוטוטו כאן ואיתו עשרות של איחולים מכל הבא לקצות האצבעות בנוסח מסרונים ותמונות בסלולרי. אני ממש זוכרת תקופה שונה. כילדה קטנה, הייתי נוסעת לרחוב אלנבי בתל אביב ומחפשת עגלה גדולה ועליה עשרות של ברכות. היינו בוחרות ביחד. אמא ואני, כרטיסי ברכה מאויירים בשילוב נצנצים. כרטיסים כאלה של פעם... כדי לשלוח את הברכות לדודים באמריקה (ואני לא הייתי שם לבקר אפילו פעם אחת! נדבר על זה כבר בפעם אחרת). 

הכנתי עבורכם הדרכה מתוקה לעיצוב כרטיסי ברכה מאויירים בטעם של פעם. מתקתק ואישי.
ההדרכה מחולקת לשני שלבים, תלוי כמה זמן יש לכםולי מיועדת האגרת. 


אגרות ברכה אינסטנט על בסקוויט:
מדפיסים על דף סוכר מבחר אגרות שנה טובה ומפרידים אותן זו מזו בעזרת מספרים (אפשר גם סכין חיתוך).






מרדדים בצק סוכר פיסולי לבן (בצק עם cmc) לעובי של 2-3 מ"מ, חותכים בעזרת סרגל או סרט מידה מלבן (קטן יותר מהבסקוויט בס"מ. בערך 6 ס"מ אורך ו-4 ס"מ רוחב) ומדביקים על הבסקוויט בעזרת מעט מים. שכבה זו יוצרת שטח חלק ואחיד להדבקת התמונה


מפרידים כל אגרת שגזרנו מהשקף הצמוד אליה ומדביקים על המלבן הלבן שהכנו (בשלב הקודם) עם מעט מעט מים ומניחים לייבוש. כמה שעות יספיקו.
זהו! האגרת האכילה מוכנה. בעיצוב פשוט וטעים (מכניסים לשקית צלופן וקושרים בסרט סאטן)



אגרות ברכה מעוטרות- עם קצת יותר השקעה:
אם תרצו להעניק לאגרות מראה קצת יותר אלגנטי ומרשים ושישמרו אכילות וטריות לפרק זמן יותר ארוך הצמידו אותן לשכבת בצק סוכר במקום הבסקוויט (שכבת הבצק הפעם בעובי של 4-5 מ"מ).





הוספת מסגרת מבצק סוכר פיסולי על ידי הנחת נחש בצק סוכר או פרחים קטנטנים ועוד.....

להוספת טאץ מנצנץ כמו באגרות של פעם יש צבעים מאכל מטאליים ואבקת פיות של מג'יק קולוק.
(אני ממש ממש מיהרתי ולא יכולתי להמתין לייבוש מלא של הבצק אז השתמשתי רק באבקת הפיות המוזהבת והנחתי אותה על הפרחים עם מכחול לח. אם לכם יש זמן אני מציעה להמתין לייבוש הבצק ובעזרת מכחול להבריש את המסגרת עם הצבעים המטאליים. המראה מקסים ופנינתי)


ככה זה נראה עם אבקת פיות זהב מנצנצת


אריזה:
בתוך קופסאות תכשיטים (בלי הספוג) על מפית תחרה מלבנית, שקופלה בכדי להתאים לגודל הקופסא, הנחתי שתי אגרות מעוצבות ומתוקות. סגרתי את הקפוסא עם סרט סאטן שהוצמד מלפנים עם מדבקת שנה טובה.









האגרות שלי כבר נמסרו והן הולכות להפתיע לקראת החג כמה אנשים ולהמתיק להם את היום. 
וכל שנותר לי ולצוות Sweet ravid לאחל לכם קוראים יקרים ולכל עם ישראל 
חג שמח ושנה טובה ומתוקה!



המלצה: לעוד רעיונות מתוקים לעיצוב כרטיסי ברכה אכילים אתם מוזמנים לבקר בבלוג של מיתוש . בטוחה תהנו (:

יום שני, 2 בספטמבר 2013

פשוט טעים

שקט! מצלמים. 

ראיתי פרסום בפייסבוק. שלחתי מייל עם הפרטים. קיבלתי שיחת טלפון ושפכתי קצת פרטים מי אני ומה אני. בדקתי בייביסיטר לילדים. אישרתי השתתפות ונעצתי יומן (הייתי משתתפת בכל מצב!) . אפיתי את העוגה שלי שהכי הכי מככבת. התכוננתי עם טונות של התרגשות. נסיעתי לבדי באוטו עליתי במעלית וישר לאודישן! דייקנים פה (: לא השאירו לי דקה לנשימה....

4 נשים בחדר ישיבות. ואני עומדת מאחורי דלפק עץ מאולתר מחזיקה דף עם שמי "רביד בזק" מבקשת שיצלמו אותי עם העוגה כדי להעלות לכם טיזר קטן ומתחילה לירות בצרורות איך הכל התחיל... מתי בכלל התחלתי לאפות. אני הרי יכולה לדבר על זה מהיום עד מחרתיים. הרגשתי הכי אני!


עקבו אחרי באינסטגרם http://instagram.com/ravidbazak

ספרתי להן למה מכל הדברים הטעימים שאני עושה בחרתי דווקא בה. האמנתי שאם היא קוצרת כל כך הרבה מחמאות בכל מקום גם פה היא תהיה קלף חזק. מקווה בכל זאת. כאמא שעובדת מהבית ועוד בתחום העוגות, הגננות של אלה ושחר תמיד בחרו בי להביא עוגה. ת'אמת הכי נוח. הכי קל. הכי טוב. הכי הכי פשוט. וזו היא העוגה שלי הפעם. וכמו שקראתי למתכון שלי "פשוט טעים"
לאחר כמה דקות של דברת, מצידי (כמובן) העזתי לבקש מהן לטעום בנוכחותי. אולי זו היתה טעות בעצם, אבל הייתי חייבת לשמוע מה דעתן על העוגה (היא משמשת אותי גם לעיטוף בבצק סוכר כי אני לא מתפשרת על טעם והכי הכי כיף לקבל מחמאות שהעוגה אכילה ועסיסית, לנפץ איזה מיתוס או דיעה רווחת מוטעית לחלוטין! שעוגות בצק סוכר הן לתצוגה וצריך להכין ביחד איתן צי עוגות אכילות). 
אחרי 10 דקות יצאתי משם מחוייכת וסקרנית.

בינתיים, האוהדים החברים והמשפחה בפייסבוק, לא נשארתם אדישים לטיזר שפורסם ישירות משם. פרגנתם בלייקים ובסקרנות למתכון שבחרתי (אף פעם לא מזיק עוד מתכון מוצלח לאוסף). אז קודם כל תודה שאם עוקבים אחרי ומתרגשים ביחד איתי!!! תחזיקו לי אצבעות ואולי תגלו את המתכון בדרך מקורית ומפתיעה. בטוח אעדכן בהמשך.

ובינתיים... מפנקת אתכם בעוגה טעימה ועסיסית לחג. קלילה ופשוטה. מתכון שקיבלתי מנעמי, מהגן הקודם של שחר (שעבדה איתי פעם, שם באותו הגן. כשהייתי גננת במשרד החינוך. סיום השנה בגן הזה לשחר שלי היתה סגירה מעגל). ניסיתי אותה כמובן, וממש ממש אהבתי, קיבלתי אישור לפרסם ואני מפנקת גם אתכן. הכינו כלי כתיבה או מדפסות:

חומרים:
4 ביצים
3/4 כוס סוכר
2 שקיות סוכר וניל

3/4 כוס שמן
1 כוס יין תירוש
2 כוסות קמח תופח
1 כף קינמון
3-4 תפוחי עץ, גרנד סמית קלופים וחתוכים לקוביות (**אפשר לחתוך בקלות ובזריזות עם חוך הסלא הידני**)

אופן ההכנה:
מוסיפים את החומרים לפי הסדר בהדרגה. ניתן להוסיף צימוקים או שקדים
אופים בטמפרטורה של 180 מעלות עד שקיסם יוצא יבש, עם מעט פירורים. 

הצעת הגשה: אפשר להגיש עם כדור גלידת וניל או ככה סתם עם כוס קפה טובה!


בהצלחה ובתיאבון.
http://www.sweetravid.blogspot.co.il/2013/09/blog-post_2.html

יום ראשון, 1 בספטמבר 2013

התגעגעתי אז באתי

התעוררות מתרדמת אביב-קיץ

אני יודעת שנעלמתי קצת. הראש היה טרוד ועסוק בהרבה דברים משמעותיים אחרים. לא שמתי לב שה"קצת" הפך להרבה מאוד זמן. לא האמנתי שכל התהליך ייקח ממני כל הרבה. הרבה זמן. הרבה אנרגיות. הרבה מאוד כוחות. הרבה מאוד סבלנות. אפילו הדגדוג בקצות האצבעות לא הצליח לגרום לי לבוא לומר שלום! הייתי חייבת ניתוק. ומי מכם שלא ממש היה מעורב במתרחש - הסירו דאגה מלבכם. הכל באמת לטובה (: (תיכף הכל יהיה ברור)

זה היה ברור לי לחלוטין שהכל עניין של זמן עד שייחתם חוזה ונעזוב את הבית הראשון שלנו ביחד עם הרבה זכרונות, חוויות ראשונות, התחלות חדשות לעבר בית מרווח וגדול יותר. הרי בין היתר המטרה היתה מטבח גדול יותר וחדר עבודה בשבילי, זוכרים את המטבח שלי, לא?! הנה תזכורת קטנטנה

כבר באמצע חודש מרץ האחרון התחלנו לשפץ את הדירה החדשה. היא ממוקמת בבניין ותיק עם כל היתרונות והחסרונות ודרשה מטה -מורפוז בכל היבט ומובן. קצת קודם התחילה עבודת החיפושים והבחירות עם מעצבת (בעצם היו שתיים, לא ממש מצאנו התאמה בנינו לבין הראשונה ש"פוטרה" לאחר כמה מפגשים והוחלפה במירב קצמן המקסימה שהיתה פנוייה יותר לצרכים שלנו. לרצונות שלנו ומשם יצאנו לדרך): פגישות, תיאומים, נסיעות, בחירה, הצעות מחיר, חומרים, טקסטורות, משפחות צבעים, אריחים, כלים סניטרים, פרקט, צבע, תשתית, השוואת מחירים ומה לא בעצם! ואו זה התיש עוד לפני תחילת העבודה הפיזית.

במקביל, בקרית אונו, בערך חודש לפני המעבר, כבר בתחילת מאי, התחילו להיערם ארגזים מהודקים היטב במסקינטייפ ומסומנים בלורדים לפי צבע, שם, תכולה ומספר. כאחת שדוחה הכל לרגע האחרון לא יכולתי להרשות לעצמי מרתון אריזה של 24 שעות. בכל זאת יש שני ילדים בבית, הפעלות ועיצובים לספק כרגיל, והיתה תחושה של "על גלגלים" משהו כמו חודש. זה לא בשבילי! הבנתי את זה די מהר. אבל אין ברירה.

היום האחרון בחודש מאי 2013 היה בעצם הלילה הראשון שלנו פה. בבית החדש בגני תקווה! (סוף הוא תמיד התחלה חדשה) בלי מטבח. עם ערימות של אגזים ושני ילדים שחוגגים אצל סבא וסבתא. יווווו. רציתי כבר שיחלוף. שכל דבר יקפוץ מהארגזים לעבר המיקום החדש שלו. שהכל כבר יהיה פה עם שני המתוקים שלי. אבל היה הרבה לשנינו ברור שזה ייקח עוד קצת זמן. הכל לטובה.

התמונות שלי באינסטגרם ספרו בדיוק מה עובר עליי. אם פספסתם הנה תמצית הדברים


   


לסיכום:

אני שונאת לארוז. שונאת עוד יותר לפרוק. ומאחלת לנו הרבה שנים מוצלחות בבית (;
ולי. הרבה אנרגיות ורעיונות מתוקים בשביל הילדים ובשבילכם (:
השבוע מצלמים. בקרוב תמונות...וגם כמה פינוקים בפוסטים לחג!