אני מכירה אותה מהיום שנולדתי. או בעצם יותר נכון להגיד ההיפך. היא מכירה אותי! לא זוכרת הרבה מגיל צעיר אבל מגיל 18 בערך והלאה זוכרת היטב. בילינו המון ביחד למרות פער השנים. לי יש אותה ולה יש אותי. תמיד!!!! סיבובי קניות משותפים, טיולי שבת, עזרה בהקלדת עבודות סמינריוניות, סתם קפה אצלי בבית או אצל מכרה משותפת, שיחות טלפון יומיות (הן חובה גם בשעות לא שיגרתיות)... ובכל זה אני לא זוכרת תקופה שלא ראיתי אותה כל כך הרבה זמן :( המצב בתקופה הזו הכריע.
הכל עניין של טיימינג. היא ילדה בתל אביב בשיאה של מלחמת "צוק איתן" 27.7.2014. היה לי את הכבוד ללוות אותה בחדר לידה. להיות שם ברגע הכי הכי חזק ומיוחד, בשניה המיוחלת הזו שרק מחכים לשמוע בכי בפעם הראשונה ואפילו להזיל ממנו דמעה של אושר טהור. להיות שם שהיא מתאוששת ומשנה סטטוס מ"רווקה" ל"פלוס אחת". להיות איתה כשהיא עוד לא ממש מעקלת את גודל השינוי והרגשות המיוחדים שנלווים אליו. להתמלא אהבה לפשושית קטנה חדשה.... אליה אסתר
ואז מגיע רגע השחרור הביתה. וזה הרגע שאני מבינה שמה שהיה לא יחזור. אני עוברת שינוי ביחד איתה. נהנית מביקור חטוף לפני ההדרמה. הן נוסעות לתקופת הסתגלות באשקלון ואני מבינה שבטיימינג הזה לא אראה אותן מתי שמתחשק (גם כשזה קורע אותי מבפנים). התכנית המקורית היתה אחרת בגלל המצב הביטחוני שונתה במיידי. אשקלון בקו אש ואני ח-ו-ש-ש-ת. לא אסע את כל הדרך לשם עם שחר ואלה. לא אעמיד אותם בחוויה שיתכן ותהיה אזעקה באמצע הדרך בין אשדוד לאשקלון. לא חושבת שזה נחוץ במידת החרדה שלהם. ועכשיו גם כשיש הפסקות אש חוזרות לא ידוע מה יהיו ההתפתחויות והכל אפשרי. שום דבר לא מוחלט ורק ימים יגידו. ככה לפחות אני מרגישה עכשיו. מעדיפה שהן תגענה לפה לפינוקים אבל זה יהיה רק בהמשך...
אז עברו כבר 3 שבועות בלי לראות אותן. פיניתי לי חצי יום להיות רק איתן. מחר אני נוסעת לבקר. ולוקחת איתי פינוקים תוצרת בית.
היא הכי אוהבת עוגיות קרמוגית. אז הכנתי אותן קצת אחרת כפינוק שבא מהלב במיוחד לנשמה. לב-עוגית. כרית עוגית לב במילוי נוטלה. הכנתי בצק פריך של קרין גורן מתוך הספר "אם לסבתא היה מיקסר". זה בצק שקרין מכנה אותו "מאה, מאתיים, שתיים, שתיים" קל וכדאי לזכור!! אי אפשר לעמוד בפניהן.
מכיוון שהמתכון מהספר החדש וקצת בעייתי לצלם ולהעלות לכאן. מצאתי את אותו המתכון באתר שלה קרין, שם הוא מופיע בתוספת גרידת לימון. אז תוותרו עליה (למרות שלדעתי שווה לנסות עם גרידת תפוז. זה שילוב שהולך מעולה עם שוקולד).
הבצק אינו מתאים לעבודה עם ילדים. ניתן לשלב אותם רק בחלק של קריצת הצורות וחשוב לפעול בדיוק לפי הוראות הקרור ורידוד להצלחה מקסימאלית.
רידדתי בצק לכחצי ס"מ וקרצתי עוגיות לב.
על חצי מהן הנחתי כפית ממרח נוטלה וכיסיתי בלב נוסף. הידקתי את הלבבות למעין כרית בעזרת מזלג (עוגה) קטן שהשאיר חירוצים בשוליים וחיבר את שני הלבבות זה לזה.
התקבלה עוגית לב במלית שוקולד. לב-עוגית. עוגיה אחת שלמה שאי אפשר לעמוד בפניה. תאמינו לי שהייתי חייבת לשמור היום על הקופסא שלא יזללו לי אותן ;)
מוקדש ממני באהבה לאחותי הגדולה!
ולתינוקת החדשה אליה אסתר
:)
