יום שבת, 16 באוגוסט 2014

לב-עוגית


אני מכירה אותה מהיום שנולדתי. או בעצם יותר נכון להגיד ההיפך. היא מכירה אותי! לא זוכרת הרבה מגיל צעיר אבל מגיל 18 בערך והלאה זוכרת היטב. בילינו המון ביחד למרות פער השנים. לי יש אותה ולה יש אותי. תמיד!!!!  סיבובי קניות משותפים, טיולי שבת, עזרה בהקלדת עבודות סמינריוניות, סתם קפה אצלי בבית או אצל מכרה משותפת, שיחות טלפון יומיות (הן חובה גם בשעות לא שיגרתיות)...  ובכל זה אני לא זוכרת תקופה שלא ראיתי אותה כל כך הרבה זמן :( המצב בתקופה הזו הכריע. 

הכל עניין של טיימינג. היא ילדה בתל אביב בשיאה של מלחמת "צוק איתן" 27.7.2014. היה לי את הכבוד ללוות אותה בחדר לידה. להיות שם ברגע הכי הכי חזק ומיוחד, בשניה המיוחלת הזו שרק מחכים לשמוע בכי בפעם הראשונה ואפילו להזיל ממנו דמעה של אושר טהור. להיות שם שהיא מתאוששת ומשנה סטטוס מ"רווקה" ל"פלוס אחת". להיות איתה כשהיא עוד לא ממש מעקלת את גודל השינוי והרגשות המיוחדים שנלווים אליו. להתמלא אהבה לפשושית קטנה חדשה.... אליה אסתר 


ואז מגיע רגע השחרור הביתה. וזה הרגע שאני מבינה שמה שהיה לא יחזור. אני עוברת שינוי ביחד איתה. נהנית מביקור חטוף לפני ההדרמה. הן נוסעות לתקופת הסתגלות באשקלון ואני מבינה שבטיימינג הזה לא אראה אותן מתי שמתחשק (גם כשזה קורע אותי מבפנים). התכנית המקורית היתה אחרת בגלל המצב הביטחוני שונתה במיידי. אשקלון בקו אש ואני ח-ו-ש-ש-ת. לא אסע את כל הדרך לשם עם שחר ואלה. לא אעמיד אותם בחוויה שיתכן ותהיה אזעקה באמצע הדרך בין אשדוד לאשקלון. לא חושבת שזה נחוץ במידת החרדה שלהם. ועכשיו גם כשיש הפסקות אש חוזרות לא ידוע מה יהיו ההתפתחויות והכל אפשרי. שום דבר לא מוחלט ורק ימים יגידו. ככה לפחות אני מרגישה עכשיו. מעדיפה שהן תגענה לפה לפינוקים אבל זה יהיה רק בהמשך...

אז עברו כבר 3 שבועות בלי לראות אותן. פיניתי לי חצי יום להיות רק איתן. מחר אני נוסעת לבקר. ולוקחת איתי פינוקים תוצרת בית.
היא הכי אוהבת עוגיות קרמוגית. אז הכנתי אותן קצת אחרת כפינוק שבא מהלב במיוחד לנשמה. לב-עוגית. כרית עוגית לב במילוי נוטלה. הכנתי בצק פריך של קרין גורן מתוך הספר "אם לסבתא היה מיקסר". זה בצק שקרין מכנה אותו "מאה, מאתיים, שתיים, שתיים" קל וכדאי לזכור!! אי אפשר לעמוד בפניהן.
מכיוון שהמתכון מהספר החדש וקצת בעייתי לצלם ולהעלות לכאן. מצאתי את אותו המתכון באתר שלה קרין, שם הוא מופיע בתוספת גרידת לימון. אז תוותרו עליה (למרות שלדעתי שווה לנסות עם גרידת תפוז. זה שילוב שהולך מעולה עם שוקולד).
הבצק אינו מתאים לעבודה עם ילדים. ניתן לשלב אותם רק בחלק של קריצת הצורות וחשוב לפעול בדיוק לפי הוראות הקרור ורידוד להצלחה מקסימאלית. 


רידדתי בצק לכחצי ס"מ וקרצתי עוגיות לב.



על חצי מהן הנחתי כפית ממרח נוטלה וכיסיתי בלב נוסף. הידקתי את הלבבות למעין כרית בעזרת מזלג (עוגה) קטן שהשאיר חירוצים בשוליים וחיבר את שני הלבבות זה לזה.  


התקבלה עוגית לב במלית שוקולד. לב-עוגית. עוגיה אחת שלמה שאי אפשר לעמוד בפניה. תאמינו לי שהייתי חייבת לשמור היום על הקופסא שלא יזללו לי אותן ;)


מוקדש ממני באהבה לאחותי הגדולה!
ולתינוקת החדשה אליה אסתר
:)




יום שני, 4 באוגוסט 2014

אפיה לגוף ולנשמה


אין לי ארץ אחרת!!!


החופש הגדול הזה תוכנן בקפידה. תכנית עבודה לצד תכנון מגוון לבילויים משפחתיים הכולל אטרקציות שונות אבל הכל השתנה בשל המצב הבטחוני. במקום אוירת קיץ רווי הנאות קטנות מלווה אותנו גדולים כקטנים תחושת פחד אמיתי. תחושת כוננות בלתי פוסקת. קשיים בשינה בלילה. חשש למשפחה שנמצאת בדרום (אשקלון היא יעד נכבד בהתקפות מעזה). מבצע צוק איתן הפך למלחמה שגבתה חיים רבים מידי. יפים מידי. מהר מידי. מוקדם מידי. הלב והנפש לא יכולים להכיל את מבזקי החדשות והודעות ה"הותר לפרסום" אבל משהו בכל זאת סוחף ומרתק אותי למסך. חשש שמא אני מכירה מישהו באופן אישי. אבל מה זה בעצם משנה כל אחד שנוסף למניין ההרוגים קורע לי את הלב והעיניים לא נשארות אדישות. כמה אפשר להכיל. כל העם מגוייס ומאוחד מתמיד. מעריפים אהבה. מפנקים. דואגים. מאוחדים. דואגים. כואבים ביחד ומפתיעים בלכידות ובאחדות של העם. מחמם את הלב להיות חלק מעם שכזה. 

ואני.... הלוואי ויכולתי לעשות יותר!!!

ומה אני יכולה לעשות טוב יותר מאפיה??!
קולגה מתחום העוגות, בת-אל, נרתמה לבקשה שלי ועיצבה למטרה סטיקר לחיילים שלנו. 





מכר רחב לב, אשר אסרף, שעובד בקניון הדפוס בכפר סבא הכין לי מדבקות עגולות שיודבקו על שקיות הצלופן על כל עוגה... ומחר במטבח שלי ובשני מטבחים נוספים, של גיסתי ושל חברה נוספת , ייאפו עוגות שיעשו דרכן לפנק את כ-20 חיילים המאושפזים בבית החולים בלינסון בפתח-תקווה.

אם יש לכן רעיון איך אפשר לעזור עוד אשמח לקחת חלק במשימה :)
מי ייתן וכל חיילינו, בשדה הקרב ובתי החולים, ישובו לביתם במהרה לשלום.
אמן!!!